מדרש נוגע בחיים פרשת וירא התשפב

האומנם הסכים הקב"ה עם שרה?

מדרש נוגע בחיים  לפרשת וירא

הרב אבישי מילנר

כל לומד בן זמננו, הקורא את פרשת גירוש ישמעאל חש אי נוחות מוסרית, לאור שילוח הגר וישמעאל והרחקתם מבית אברהם. שאלה מעניינת היא האם האתגר המוסרי עולה מתוך אופן סיפור המעשה בכתובים, או מתוך מערכת המוסר של האדם המודרני. (נשים לב שבפסוקים עצמם לא עולה רוח ביקורתית חריפה כלפי המעשה. ויש פרשנים הטוענים שבאותה התקופה המעשה היה מקובל, או לפחות אפשרי, מוסרית). ועדיין צריכים אנו להתמודד עם התחושה הקשה שבגירוש אם ובנה למדבר. וכלשון האב"ע: "ורבים יתמהו מאברהם איך גירש בנו, גם שלח בן עם אימו ריקם?"

ואנו מבקשים להתמקד בדבר ה' לאברהם: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". מה טעם הסכמת הקב"ה עם דרישת שרה ?

ערכים מתנגשים דורשים הכרעה

חז"ל במדרש מתארים את הקונפליקט, ואת השיח שבין שרה לאברהם. שרה טוענת שהתנהגותו ודרכו של ישמעאל עלולה לפגוע מהותית בחינוכו של יצחק. ומצד שני טוען אברהם: יהיה זה חלול ה' גדול אם נגרש האמה ובנה, שיגידו הבריות שאנו נוהגים בכפיות טובה ואכזריות. ותשובת שרה היא: "אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר זה, יכריע המקום בין דברי לדבריך".                                      אברהם עסוק בסיפור הגדול, אב המון גויים, משימתו להפיץ האמונה באל בעולם, וגירוש כזה עלול לפגוע במשימה, ונמצא שם שמים מתחלל. שרה לעומתו ממוקדת ביצחק בנה, ובחשש שהוא יאבד זהותו ודרכו חלילה. איך נוכל לחנך את העולם כולו אם לא נצליח ראשית לכל בחינוך בננו היחיד. מדובר בערכים מתנגשים הדורשים הכרעה. שרה תובעת החלטה אלוקית בקונפליקט. 

דבר ה' ברור: כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה. הבית קודם לעולם. חינוך הבן הפרטי הוא הבסיס, וקודם לאידיאולוגיות הגדולות. קודם חינוך הילדים ואח"כ תיקון עולם. אברהם מתקשה לוותר על ערך המַקרו, על השליחות העולמית, אך נענה כמובן להכרעה האלוקית. 

התנגשות ערכים זאת פגשה מנהיגים דגולים רבים לאורך ההיסטוריה היהודית (ולא רק היהודית), ותמיד ההכרעה גורלית ומאתגרת. מנהיגים רבים שידעו להוביל ולהניע קהילות ולאומים, ומצאו עצמם מאותגרים מאוד בתא המשפחתי, בחינוך ילדיהם הפרטיים. (ואי אפשר שלא לחשוב בהקשר זה על הכרעת אברהם בעקדה. ואכמ"ל)

האומנם הסכים הקב"ה עם עמדת שרה ?

ידידי, פרופ' יוני גרוסמן, (בוגר נו"ש מחזור ב'…) בספרו "אברהם", מפנה את תשומת ליבנו לדיוק לשוני-ספרותי מרתק.

אצל שרה נאמר: "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה". ובאברהם נאמר: "וישכם אברהם בבוקר… שם על שכמה ואת הילד וישלחֶהַ". מה פשר החלפת הפועל "גרש" בפועל "שילוח" ? האם מדובר בשינוי רק לשם הגיוון הספרותי או שינוי מהותי?

לפעמים נראים הם במקרא כמילים נרדפות, אך פעמים הרבה ניכר שיש מטען שונה למילים. גירוש נתפש כפועל תקיף וקשה יותר, אפילו אכזרי. ולעומתו שילוח שהוא  רך ומעודן יותר. עיון בפסוקים ילמדנו קומה נוספת.

הפועל "גירוש" מופיע במקרא בהקשרים בהם המטרה העיקרית היא ניתוק המגורש מהמקום בו הוא מצוי. כך בבנות יתרו אשר על הבאר במדיין: "ויבואו הרועים ויגרשום" העיקר הוא סילוקן ממתחם הבאר, לא משנה לאן הן תלכנה. לעומת  זאת הפועל "שילוח". מוסב במקרא על פרידות שבהם

ההגעה אל יעד חדש היא התכלית. כמו: "וישלח את היונה לראות הקלו המים" היונה אינה מגורשת אלא נשלחת למשימה. הדוגמה המדויקת ביותר להוכחת הטענה היא פסוקי גירוש האדם מגן עדן:

כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם                                                    כד וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. ניכר ששילוב שני הפעלים אינו רק לגיוון. הוא מתואם לתוכן אותו הם מביעים. מחד הגירוש- הניתוק הכפוי מגן עדן, ואפילו כרובים וחרב מתהפכת שמטרתם למנוע כל אפשרות חזרה. ומצד שני השילוח- יש מטרה ויעד חיובי "לעבוד את האדמה".

יש בהבחנה זו כדי לשפוך אור על פרשתנו. שרה מבקשת לגרש. להרחיקו מהבית. אברהם על פי צו ה' משלחו. וזאת ולאחר שהקב"ה מבטיחו שמזומן לישמעאל עתיד משמעותי והתחלה חדשה במקום אליו הוא הולך, "גם את בן האמה לגוי אשימנו, כי זרעך הוא". לא רק גירוש יש כאן אלא שילוח, שליחות. השילוח למדבר מהווה התחלה חדשה, ממש כעין לידה חדשה של ישמעאל כאיש המדבר. כך גם בנוי הסיפור. ישמעאל ננטש, אמו משליכה אותו בייאושה תחת אחד השיחים, והוא חשוב כמת. והאלוקים שומע קול הנער ובכיו והמלאך מצילו, הגר רואה באר המים ומשקה הנער. לידה מחודשת.

נמצאנו למדים שהסכמת הקב"ה עם שרה היא חלקית. שרה דורשת לגרש. והקב"ה מבהיר לאברהם שבשילוח עסקינן. יש לישמעאל יעוד ותפקיד בעולם, וסופו שיבנה ויתפתח מתהליך הניתוק מבית אברהם. את זה אברהם יכול להכיל. לא רק כיוון שזה צו ה', ופשוט שכך חובה לנהוג, אלא כיוון שאברהם מבין מדברי ה' שבשליחות עסקינן. שהסיפור אומנם מצער ואף טראגי, אך יש כוונת מכוון, וזה חלק מההתפתחות והצמיחה של ישמעאל. בפרספקטיבה כזו גם שלב המשבר נראה אחרת.

יש בדברים קריאה גדולה שנחמה בצידה. אירועים קשים ואף טראגיים, לעולם מאתגרים הם ועצובים. אין קיצורי דרך ואי אפשר לדלג על שלב המשבר. ויחד עם זאת, בכוח אמונת האדם לחפש ולהוסיף מימד של יעוד שליחות ותיקון. לראות גם את הזדמנות הלידה החדשה, את ההתחדשות. ואשרי מי שזוכה, כאברהם אבינו, לשמוע את קול ה' הקורא ומבטיח תמיד "יש תקווה לאחריתך", ויודע שיש תכנון אלוקי, יש מנהיג לבירה.

שבת שלום

אור וטוב

הרב אבישי