מבט למעמקי ליבו של יעקב הנאסף אל עמיו (או: היכן באמת נקבר יעקב?)
מדרש נוגע בחיים פרשת ויחי
הרב אבישי מילנר
"ויכל יעקב לצוות את בניו, ויאסוף רגליו ויגווע ויאסף אל עמיו".
פרשה של סיום ואסיף. סיום חומש בראשית, סיום סיפור משפחת יעקב המלווה אותנו זמן רב, וסיום חיי יעקב. יעקב, היודע שקרוב יום מותו, עורך מספר סיכומים. שיח נוגע ומרגש עם יוסף הכולל את מעשה קבורת רחל בבית לחם, את "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ודיבור של אסיף וסיום לכל אחד מבניו (ברכה? גילוי אחרית הימים? איחול ? משאלת לב? תפילה? חלוקת תפקידים לאומיים? ולדעתי בעיקר ציווי והגדרת ירושה רוחנית. ואכמ"ל).
וגם בסיפור קבורת יעקב. שהוא כמובן נדבך משמעותי באירועי סיום של סיפור משפחת יעקב מאריכה התורה. פרק שלם עוסק בתהליך החניטה, בקבלת הסכמת פרעה לקבורה בארץ ישראל, ובמסע לוויה יוצא דופן, ימי אבל ומספד לאומיים.
היכן באמת נקבר יעקב
ואנו מבקשים לשאול: היכן באמת נקבר יעקב? לכאורה התשובה מפורשת: "ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם". כך גם מפורשת בקשתו של יעקב בפרק הקודם. ואעפ"כ כמה תמיהות עולות מתוך הפסוקים.
ראשית, כאשר יוסף מבקש רשות פרעה לקבור אביו בארץ כנען הוא אומר: "אבי השביעני לאמור, הנה אנכי מת. בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני". הביטוי אשר כריתי תמוה. היכן מצינו שיעקב כרה קבר? רש"י נדרש לשאלה, ועדיין יש כאן תמיהה.
שנית, אם היעד של מסע ההלוויה הוא מערת המכפלה, חברון, נראה שחלה טעות בלתי סבירה בניווט. גורן האטד, מצוי בעבר הירדן המזרחי (סמוך למערבי) בקו מקביל לשכם. זו ממש לא הדרך ממצריים לחברון.
ותמיהה שלישית ואחרונה, מה ראה יעקב (בפרק מ"ח), לפני מותו להעלות ולהזכיר נשכחות, ולספר ליוסף באופן מפורט ומרגש את אירוע מות רחל, וההחלטה לקוברה בדרך, ולא במערת המכפלה. "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל … ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". גם כאן רש"י נפלא המבאר את התנצלות יעקב ליוסף, שלא יהיה בליבו על כך שנקברה רחל בדרך, שכן על פי הציווי נעשה הדבר. אך מה באמת חשיבות האירוע בשלב זה, לפני המוות?
מה מתרחש בליבו הסוער של יעקב?
דומה בעיניי, שהתורה מבקשת לספר לנו, או לפחות לרמוז לנו, על הדרמה המתרחשת בליבו הסוער של יעקב. סוערים ומטלטלים היו חיי יעקב, כאומרו לפרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי", ואך טבעי שבימיו האחרונים עולים ומציפים אותו מחשבות, הבזקים, ורצונות מעורבבים.
מבקשים אנו לטעון (בשולי גלימתו ובדרכו של הרב מרדכי ברויאר) שרצונו הכמוס אך העוצמתי של יעקב מבקש להיקבר בשלושה מקומות שונים. שכל אחד מהם מהותי עבורו ומספר את סיפור חייו מזווית שונה. ושמא מכוונים הדברים לשלושה שלבים, שלושה יסודות בחיי יעקב.
חפץ להיקבר בשכם. "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני". היכן מצינו שיעקב כרה לעצמו קבר? התשובה היא בשכם !! יעקב קנה את חלקת השדה בשכם, "ויקן חלקת השדה מיד בני חמור .. במאה קשיטה", מתוך כוונה להיקבר שם. (מקביל בדיוק לקניית חלקת השדה במערת המכפלה ע"י אברהם). כאדם פרטי. כמי שבא שלם עיר שכם, התיישב ובנה בה את חייו וחיי משפחתו. בשכם רצה לממש את זהותו האישית, כאדם, כבעל משפחה. (וזה מסביר את הגעת שיירת ההלוויה לגורן האטד, הסמוך לשכם)
חפץ להיקבר עם רחל בדרך אפרת. שַם הלב. רחל אשתו המיוחדת, "שניים ילדה לי אשתי", רק רחל אהבת נעוריו קרויה אשתי, היא אם הבית. עבורה עבד וסבל, היא אהובת נפשו. זו סיבת המונולוג הארוך ליוסף. מתה עלי רחל. ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם. והתחושה היא שיעקב ממש מתאפק, ועוצר עצמו מלהוסיף שתי מילים: "שמה תקברני". לצידה של רחל אהובת נפשי מבקש אני להיקבר. ואולי "ליבא לפומיא לא גליא", הלב יודע מה רצונו ואינו מצליח לגלות ולהעביר הרגש לכדי דיבור ובקשה ממשית, אך זהו הרצון הכמוס. יעקב הוא בעלה של רחל והיא אשת חיקו, שם מצוי ליבו. אך הוא יודע שזה מן הנמנע.
חפץ להיקבר במערת המכפלה. בסופו של דבר גוברת הזהות של אב האומה. השייכות למסורת, לשרשרת הדורות, ולפן הלאומי של יעקב שהוא החוליה החשובה ביותר ביסוד עם ישראל. הוא שהעמיד שנים עשר שבטי האומה, נכון שיקבר עם אבותיו, במערת המכפלה. לא בשכם יקבר ולא בדרך אפרתה. משועבד ומחויב הוא להשלמת המפעל הלאומי, להיותו אב המייסד של שבטי י-ה.
תורת חיים: על שיח פנימי של זהויות כולנו מרובי זהויות. (זהות= התשובה לשאלה: מה אני בעיקר? ). ותמיד בין אבני היסוד המרכזיות יכללו הזהות הלאומית, המשפחתית, היותנו נשואים לבן/בת זוג, והיותנו הורים לילדים. יעקב, אב האומה מחויב היה לזהות הלאומית, ואף שילם מחירים משמעותיים לאורך חיו בעבור זהותו הלאומית, ובחר להזדהות עימה גם בהחלטה על מקום קבורתו.
ונחנו מה? הנדע לברר ולהגדיר סדרי העדיפות בזהותנו?
אור וטוב
הרב אבישי